כך תפתרי אחת ולתמיד את הכאב הנורא שמגיע אחרי הפרידה – מדריך מעשי ומיידי

*כתוב בלשון נקבה אך מופנה גם לזכרים.

כולן רוצות למצוא את ה"אחד".
לאורך כל הילדות, הנערות והבגרות הראו לנו בסרטים, בספרים, באגדות, בסדרות, בשירים...הפציצו אותנו מכל עבר, מכרו לנו דיל שמתישהו חלקנו מתעוררות ממנו והרבה מאיתנו עדיין נשארות רדומות. ולבד.
מחכות...ל"אחד", לרגע המיוחד בו נפגוש את האחד המיוחד שלנו, האחד שירפא לנו את כל הפצעים, שיבריח את כל הכאב, את כל אלו שפגעו, כל אלה שלא הבינו, שלא ראו כמה את מיוחדת, כמה את שונה, את לא כמו כולם, כל אלה שהפסידו אותך, שפיספסו. אז אותו אחד ומיוחד שלך, האביר שלך, הוא יבין את הכל, הוא יסתכל לרגע קט מבעד לזגוגית עינך ומיד יקלוט משפט, יבין בדיוק מה את מרגישה ומה את רוצה באותה השניה, לפעמים אפילו סיפור שלם הוא יקלוט, עולם ומלואו הוא יבין, את הפבנוכו של הנשמה שלך הוא יפתור וכל זה רק במבט אחד בלבד.
יש לו את היכולת הזאת.
הוא יקרא אותך כמו ספר פתוח, הוא יעשה לך דברים שלא חלמת עליהם, הוא יפנק אותך ויטפל בך כמו שאמא ואבא לא עשו כי הם כל הזמן היו עסוקים בעצמם או באחים והאחיות אבל בעיקר לא בך.
הוא יפצה על ההורים שלא הבינו, שלא חיבקו מספיק, יוריד לך מהלב אחת ולתמיד את הזבל שבגד, יהיה המקום האמיתי שלך להיות מי שאת באמת, לא כמו עם החברות שתמיד ולא משנה כמה תיהיו קרובות...עדיין זה לא יהיה זה, תמיד יהיה מרחק, על פני השטח זה נראה קרוב, בפייסבוק יש מלא "אהבה" אבל מתחת לפני השטח...כל אחת חושבת על עצמה, מחכה לרגע שתפגוש את ה"מיוחד" שלה ותוכל להעלם בקלאסה ואת...את  יודעת טוב מאד עם מי יש לך עסק. למרות שאיתו, עם המיוחד שלך זה לא יהיה ככה, אתם תיהיו נפש אחת, נשמה תאומה מאוחדת ומחוברת, חברים בדם, תקריבו את החיים אחד של השניה בשביל האהבה  שלכם, כי עד שמצאתם אחד את השניה...אחח מה עברתם...רק אלוהים יודע.

המגיפה הגדולה ביותר בימינו בנפשות של נשים יפות, חכמות ורגישות זה הרצון והציפייה שיבוא ה"אחד" שיתקן אותן, שיציל אותן מההתמודדות עם העולם הזה, מכל הקשיים עם המשפחה, או ההתמודדות עם העבודה ועם החיים בכלל.
שישלים אותך...כי את מרגישה חצי.
שירפא אותך...כי את חולה.
שיציל אותך...כי את אבודה.

זה נקרא מערכת יחסים "מיוחדת", כדאי לדעת לזהות מערכת יחסים מהסוג הזה, כדי שנדע גם איך להישמר ממנה.
היא מבוססת על פחד ואשמה, במקום על אהבה וחיבור אמיתי נשמה לנשמה.
היא באה עם הרבה תלות ואובססיה ומסתיימת עם כאב עצום ותחושת אובדן, בעיקר של עצמך.
יש חיבור ויש סקס עם מלא תשוקה, אבל אין אהבה, זה מסוכן מדי.
כשיש כבר אהבה היא מקבלת ביטוי בעיקר במילים, במחשבה או בניסיון נואש להחיות משהו ששכחנו כבר מזמן איך הוא נראה ובטח שמרגיש.
במערכת יחסים "מיוחדת" משחקים בתופסת, פעם אני תופסת את האשמה ופעם הוא תופס.
זה מפגש של שני אנשים נואשים.
כי מה את רוצה שמישהו יפתור לך את הבעיות בחיים? את רוצים שמישהו ישלים אותך? כי מה? את מרגישה כמו חצי? את רוצה מישהו שיהיה החבר הכי טוב שלך, החברה הכי טובה, הבעל, האבא, האמא, האח, המאהב, הפסיכולוג, הרופא, הטבח, את רוצה שהוא יהיה הכל ואז הוא הופך להיות כל החיים שלך ואת בונה עליו הרים וגבעות ושוכחת את עצמך ומזניחה, בעיקר מזניחה את כל ההרגלים שלך, את החברות שלך, הדברים שהיו כל כך חשובים לך, שבנו אותך להרגשה טובה, את מזניחה את עצמך, את החיים שלך, את לא משקיעה בעצמך יותר כי "מצאת את האחד", זהו זה, מצאת את זה שיתקן אותך ואת כבר לא צריכה להשקיע ואז את שוקעת.
את מגלה את זה שכבר מאוחר מדי.
את חלשה, בקרשים, מנוטרלת, צריכה לחדש קשר עם החברות שזנחת, לחדש מנוי בחדר כושר, להמשיך לעבוד על רעיונות טובים שהיו לך, דברים שהנחת בצד כל כך הרבה זמן עד שהם העלו אבק...צריכה להתניע את כל החיים שלך מחדש, עוד פעם, שידור חוזר שלא נגמר, הוא רק חוזר השידור הזה.
את בוכה, המון ואחרי שאת טיפה מתאוששת את מחפשת בטירוף את מנת הגבר הבא שיבוא לתקן אותך כי לא למדת לקח או שלמדת לקח (לדעתך) אבל לא את הלקח הנכון, כי למדת שכנראה הוא זה שהיה לא טוב מספיק, הוא זה שלא היה מתאים, למרות שהסרט הזה כבר קרה לך כמה פעמים קודם, את מסרבת ללמוד את השיעור האמיתי, בורחת מהשיעור שלך כל פעם מחדש בתקווה שאם תברחי רחוק מספיק מהר מספיק, הכל יעלם ויקרה נס. כשאת עם חברות את מציינת בפניהן את כל הפאקים שלו, את מספרת להן כמה הוא עשה לך לא טוב ונשבעת שעכשיו את מבינה, שעכשיו את רואה את זה, היית עיוורת (את לא יודעת שעדיין נשארת אחת) והן מחזקות אותך ויחד, על מרטיני וכמה סיגריות כשהאח הגדול ברקע על מיוט, אתן פיצחתן את המין הגברי! הבנתן את הקטע! הדגל מונף.
את חוזרת הביתה בתחושת גאווה וניצחון של דקה וחצי, ובהתקף נרקוטי כשאת עוד עם התיק עליך, רצה למחשב לחפור לו בפרופיל בפייסבוק (שלא מחקת עדיין כי את חייבת להיות בשליטה על המצב ולראות עם מי הוא יוצא ואם הוא מאושר? או שהוא רק מעמיד פנים של מאושר? אולי הוא סתם עושה לך הצגה כדי שתקנאי? את מנסה לנתח כל שבריר של מבט בכל תמונה שהוא מעלה כדי לראות מה באמת עובר עליו בבפנים שלו ואת מרגישה נורא שאת עושה את זה, אבל לפחות קיבלת את המנה שלך, כמו נרקומנית, עבר הקריז, נרגעת, את בוכה, מרגישה אשמה ופטאתית, הולכת להתקלח, חוזרת למיטה, שוב בוכה, נשארת ערה קצת, מחכה שישלח סמס ויגיד שהוא מצטער, שהוא היה מטומטם, שהוא רוצה לתקן, שאת זאת האהבה של החיים שלו, למרות שלא נתת לו שום דבר אמיתי מעצמך ואת יודעת את זה כי את רצית שזה יבוא ממנו קודם, רצית שהוא זה שיעזור לך להפיג את הפחדים שלך, שהוא זה שיעשה את הצעד הראשון כדי לשחרר את המנעול פלדלת ששמת על הלב שלך כמה שנים אחורה בגלל איזה אידיוט... או שאולי כבר עברת את השלב הזה – כבר עברת כמה גברים כאלה, את חסינה, ילדה טובה, הלב שלך לא ראה אור כבר כמה שנים, לא הוצאת אותו לנשום אוויר, תכלס ככה הכי בטוח, הוא לא יכול להיפגע שוב משום אידיוט שישחק לך ברגשות..
נרשמת לאתר הכרויות, מבקשת מחברות לסדר לך דייטים, מתחילה לחרוש...חייבת לקבל את המנה שלך. את בהתקפים.
מתישהו ולו להבזקים קטנים את מבינה שהוא זה לא באמת העניין כי זה לא באמת שאהבת אותו – את האידיוט ממקודם, הוא פשוט היה פלסטר זמני על הפצע שלך ועכשיו כשהוא הלך את מרגישה שוב את הכאב, זה עינוי, פצע ישן ודלקתי שלא הוא עשה אבל את מאשימה אותו כי ככה הכי טוב, כשמאשימים לא צריך להתמודד ואז החיים הופכים להיות הרבה יותר קלים...את קופצת מפלסטר לפלסטר, זאת השיטה שלך. הלאה, אל האדיוט הבא, למנה הבאה, חייבים לקבל את האספירין הזה ללב, את סם ההרגעה הזה שירגיע את הסבל של כל הדפוקים שהיו לפניו ואולי רק אולי,  זה שיבוא עכשיו -  הוא זה המיוחד, הוא זה המיועד, הוא זה המיוחל! יש תיקווה...והאמת שיש מצב.
את מרגישה שאת משתפרת, כי ככל שהזמן עובר את שמה לב שכל אידיוט הוא קצת פחות אידיוט מהקודם, הם נעים במגמת עליה, הם איכשהו עם הזמן הופכים להיות מפותחים יותר, כמו באבולוציה.
אם לא מפותחים יותר, לפחות פחות אידיוטים.

בגיל 40 בטוח תמצאי את הכי פחות אידיוט ואם תחזיקי מעמד עד 50 אז בכלל.
במקרה הטוב כשתיהי בת 58 הילד שלך ילך לצבא ובגיל 68-70 תגיעי לחתונה שלו...אולי...
אבל בדוק שבגיל 40 תמצאי אחלה של גבר, גבר מיוחד כזה.
עובדה, הם תמיד משתפרים עם הזמן.

הכאב של אחרי הפרידה לא באמת קשור לפרידה עם האידיוט, הכאב הזה זאת תסיסה והצטברות של כל סך ההתמכרויות שלך עד כה, כל הסחלה הצטבר לו שנים אחורה והפרידה מציפה את כל האיכסה שקברת בפנים, זאת שלמדת להסתיר, לכסות, להתכסות, אצלך פורים זה לא רק יומיים בשנה...
הדרך היחידה להעיף את האיכסה, היא לנקות את האיכסה, ואת הדברים שגרמו לאיכסה הזאת להיות שם! לא לסמוך על אף אחד אחר שיעשה את זה בשבילך כי זה לא התפקיד של אף אחד, זה משהו שרק את יכולה לעשות וזה הפיתרון היחידי כי כל עוד תברחי מהניקיון הזה את תסבלי ותקפצי מאידיוט לאידיוט, מפלסטר לפלסטר.
כל עוד לא תנקי את מה שיש לנקות את תמשיכי לראות אותם כאויב, את תתביישי להראות את עצמך ולנצח תשארי עם המסיכה.
עד אז...הדרך הטובה ביותר להתנקות מכל התמכרות היא גמילה.
עד שתרשי לעצמך לפתוח בעצמך את הלב שנעלת ממזמן.
רק לך יש את המפתח, לא לאף אחד אחר, הם רק פלסטרים.

אם קראת, הזדהית עם מה שכתוב ואת לא יודעת איפה להתחיל, אשמח לעזור לך באופן אישי לנקות את האיכסה שיש לנקות כדי שתחיי את האהבה שמגיע לך לחיות.
זאת המומחיות שלי.

לצערי אנחנו לא הופכים צעירים יותר עם הזמן, אז אם נמאס לך לחכות שמשהו ישתנה ובא לך לעשות שמשהו ישתנה, תפעלי עכשיו.

האהבה שלך תלויה רק בך.

כמו כן את מוזמנת להשאיר תגובה או לשתף את חבריך וחברותיך.

מניסיוני, המילים הללו תמיד מוצאות את הדרך למי שצריך אותן עכשיו.
העבירי את זה הלאה :-)

אייל אברהם לוי

טיפול - אימון - תוצאות

לחץ כאן כדי לקבל מידע נוסף עלי

חשוב לזכור: לכל בעיה או מצב יש פיתרון.

האמת שאת הפיתרון כבר מצאת כאן ועכשיו.

אתה לא לבד, צור קשר וביחד נפתור את זה.

כדי ליצור עימי קשר לחץ כאן

זמין לכל שאלה, אין כזה דבר שאלה לא חשובה: 
052-8225722


eyal@levilife.com